 |
|||||||||||||||||||||||
|
המופעים
|
 |
||||||||||||||||||||||
 |
|||||||||||||||||||||||
 |
המופעים
המוסיקה ההודית הקלאסית מבוססת על מסגרת אלתור הנקראת ראגה-Raga. ראגה, בהסבר הפשוט שלה, בנויה על סולם עולה וסולם יורד של צלילים ומהלכים מלודיים המאפיינים אותה. קיימות מאות סוגי ראגות ולכל ראגה 'טעם' משלה. קיימות ראגות לשעות היום השונות ולעונות השנה. יש ראגות 'קלילות' ויש 'כבדות' ורציניות יותר. על הראגות חוברו שירים אתניים רבים והרבה מהמוסיקה המסורתית הנשמעת כיום בהודו מבוססת על אותן ראגות. ראגות השתנו מאוד במהלך הדורות והן מתפתחות עם האמנים אשר מנגנים ושרים אותן. ניתן להציג ראגה ממספר דקות ועד שעות ובכל פעם היא תישמע אחרת. עם זאת בסיס הצלילים והמהלכים האופיינים ישארו זהים. על כן, כל הופעה של אותה ראגה מתבקשת להיות שונה ודומה בעת ועונה אחת. הכל תלוי באמן ובקהל המאזין. בהודו, הקהל הינו שותף פעיל ובדרך כלל משכיל להכיר את הראגה הנשמעת. הקהל מחווה את דעתו בקריאות לאמן על מהלכים מרגשים או יוצאי דופן. כאשר ניתן להציג ראגה במלואה, בהתחשב בזמן ובקהל, היא תתפתח בשלבים הבאים: אלאפ (Alap) – שלב איטי וללא קצב בו מוצגים כל הצלילים בראגה, הקשרים בייניהם והמהלכים האופיינים וזאת במסגרת של אילתור האמן ויכולותיו ג'וד (Jod) – הראגה מוצגת עם מפעם בסיסי (קצב) ג'הלה (Jhala) – הראגה מוצגת במקצב מהיר ועד וירטואוזי אם קיים מתופף הראגה מתשיך לעבור ב: קופוזיציה איטית (Vilambit) או שיר (Bandish ) בליווי תיפוף קומפוזיציה מהירה אחת או יותר (Drut) לכל קומפוזיציה מקצב קבוע והשילוב שבין הנגינה או השירה לתיפוף הוא משלהב ומרגש. |
 |
|||||||||||||||||||||
 |
|||||||||||||||||||||||
 |
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||
מוסיקה לקבלת פנים ואירועים 
